תפוח תפוח תפוח

פרי התפוח מסמל את חשיבות הפירות מאז סיפור אדם וחווה
הוא נחשב בעבר לטוב בפירות, נרקמו סביבו אגדות
וסיפורים רבים, וגם כיום הוא הפרי הנפוץ ביותר בעולם.
מוצא התפוח התרבותי בהכלאות טבעיות בין מינים של
תפוחי-בר הגדלים למרגלות ההימלאיה. בתקופות קדומות עבר
התפוח לאירן, לקווקז ולאירופה על-ידי זרעים ושימש מאכל
לאדם, גם כפרי מיובש. גידלוהו ביוון וברומא,
ובימי-הביניים בגנים באירופה. במאות האחרונות הועבר
לאמריקה הצפונית והדרומית וליתר היבשות.
ארצות הייצור העיקריות הן סין, ארצות-הברית, ארצות
מערב אירופה, טורקיה, ארגנטינה, ברית-המועצות לשעבר,
פולין ואיראן.
עץ התפוח עמיד מאוד לקור וזקוק למנות-קור ניכרות לשם
התעוררות טובה באביב. בקיץ חם נפגעת איכות פריו. התפוח
משתמר חודשים רבים בקירור והוא מתאים להכנת מוצרים
המשתמרים היטב, כמו שימורי רסק ופלחים של תפוחים, אותם
גם מייבשים.
בארץ גדל התפוח כבר לפני אלפי שנים. משערים שגידלו אז
זנים הדומים לזן המקומי סוכרי, שאינו זקוק להרבה מנות
קור בחורף. משהחלה ההתיישבות היהודית החדשה והעליה
מארצות אירופה, גבר הביקוש לתפוחים שהעולים היו רגילים
בהם בארצות מוצאם. נעשו נסיונות לגדל זנים משובחים
מחו"ל, שהתאקלמו כאן לאחר שהתאימו להם טיפולי הדברות וריסוס
להתעוררות, המשמשים תחליף חלקי לקור החורף.
לאחר קום המדינה הורחבו שטחי גידול התפוח. כיום הם
מתרכזים בעיקר באזורי ההר הגבוה , שם התנאים מבטיחים
קבלת צבע יפה ואיכות טובה של הפרי. התפוח הוא עץ נשיר,
בחורף הוא עומד בשלכת ומלבלב ופורח באפריל. פירותיו
נישאים על דורבנות ועל ענפים צעירים.